בתרבות ההודית לטבעות הרגל נודעת חשיבות תרבותית, אנרגטית ואפילו בריאותית, הרבה מעבר לפן האסתטי והאופנתי שבגללו טבעות הרגל הפכו להיות אקססורי נפוץ במערב. בהודו ענידת טבעות הרגל (על האצבע השנייה, זאת שליד הבוהן הגדולה) היא אחד מהסמלים העיקריים של אישה נשואה. נשים נשואות לובשות סט של זוג טבעות תואמות, אחת על כל רגל.

באיקונוגרפיה הבודהיסטית את הגלגל של הסמסרה אוחז אל המוות יאמה שמסמל את הארעיות והסוף הבלתי נמנע של כל דבר בעולם התופעות ומזכיר לנו שבחיים הדבר הקבוע היחידי הוא השינוי. המטרה העילאית והרב גילגולית של כל נשמה על פי הבודהיזם, היא בסופו של דבר להשתחרר אחת ולתמיד ממעגל הסבל של הסמסרה. לשחרור המוחלט מכל גורמי הסבל (טינה, בורות וחמדנות) וניקוי כל הקארמה, כך שאין יותר צורך לנשמה לחזור להתגלגל – קוראים נירוונה.

האום נחשב למנטרה החשובה ביותר ולסמל הגרפי החשוב ביותר בהינדואיזם, אשר פותח כל פרק בכתבי הוודה המקודשים. עבור ההינדואים האום מייצג בתוכו את המקור הראשוני המשותף לבריאה כולה, את אותה ויברציה מקורית או פעימה ראשונית של היקום, אשר ממשיכה להדהד באופן נצחי, שממנה הכול נובע ואליה הכול ישוב ויתמזג בבוא העת.

כל מה שמגיע מהאדמה, חוזר אליה ותורם לחיים חדשים להתפתח ולחיים בכלל להתקיים. חיים חד פעמיים אנו מייצרים פלסטיק, והוא "חד פעמי" אנו משתמשים בו לרוב שימוש אחד ואז זורקים.  מרבית הפלסטיק שאנו מייצרים, משתמשים ומבזבזים, בסופו של דבר גורם נזק למערכות האקולוגיות שלנו ולעצמנו.  כל פיסת פלסטיק שהייתה אי פעם, עדיין קיימת בצורה כלשהי של פסולת, על האדמה הזו. 

הדיוואלי הוא פסטיבל האורות ההינדי, שנמשך בדרך כלל חמישה ימים, השנה הוא התחיל ב – 14/12, ממש שבוע לפני חנוכה, חג האורות היהודי. נראה שקיימים חוטים רבים המקשרים בין שני החגים האלו, ומעניין שדווקא בתקופה זו מצאו דתות רבות מסביב לעולם את הצורך בחג שמקדש את האור.  

פרח הלוטוס הוא פרח מרשים ביופיו, בעל פריחה ססגונית ויפיפייה שאפשר למצוא במגוון צבעים. הלוטוס פורח במי נהר עכורים באזורים כמו אוסטרליה ואסיה, מסקרן תרבויות ודתות רבות מסביב לעולם.

אפשר לומר שבאחת, נכנס לנו המון אוויר לריאות. הנוף הירוק מרחיב את התודעה הגבעות שנפרשות אל האופק הערפילי, מלאות מלאות בשיחי או עצי תה קטנים. מזג האוויר במונאר נעים כל כך, מלא פרחים פה וערסל. אני אומרת לכם ערסל, זו מהות החיים עבורי. הערסול והנדנוד, השקט והשפע, מזכירים לי זכרונות קדומים ועובריים. זמנים בהם יש לי כל מה שאני זקוקה לו, אין שום דרמה, אין בעיות ואין סיבוכים.

מישהו מכין צ'אי, ואני בוהה בציור היפה הזה, שציירה מישהי מאיראן על קיר החלל המרכזי בגסטהאוס. איזה יופי שמישהי מישראל יכולה לשבת בהודו ולבהות בציור של מישהי מאיראן, לשמוע שיחה באנגלית וספרדית. הכל מתנהל יותר לאט, וככה רמות הסטרס שהיו מלרוץ על גלגל האוגרים נעלנו כמעט לגמרי. איירי מקבל אמא רגועה יותר, ושרק נדע לקחת את הרגוע לכל מקום.

לכאן הגעתי כדי להתאושש מהחורף, לחזור לעצמי ולהרגיש שוב חיות. אל גוקרנה תכננתי להגיע מלכתכילה פשוט קודם כל לחדש מצברים, כיון שהרגשתי גמורה. ישבתי בנקודה בנוף שאני אוהבת, עם מקינטת קפה שפינטזתי עליה. ונשמתי. פשוט נשמתי.

הימים הראשונים למסע בגואה, 2019. הרגעים של ההתאקלמות, המפגש עם אנשים מוכרים, מוכרי החנויות והסיפורים האנושיים שמלווים את החוויה

מהי המנדלה ומה כוחה?

מספר מקודש

קולאם או רנגולי היא אמנות עממית של יצירת מנדלות המסמלות ברכה לפתח הבית על ידי נשות המשפחה, הן אמנות ללא אטצ'מנט. מיד לאחר השלמת היצירה, נותנים לה להיהרס. אמנות מתכלה שתומכת בתרגול אי התקשרות. יש רנגולי של יומיום ויש גם רנגולי מרהיבים ומושקעים של ימי החג. אפשר לצייר את הרנגולי בצורה המסורתית ואפשר גם להיעזר בשבלונות עם דוגמאות מהממות