המשמעות של טבעות רגל Toe Rings בתרבות ההודית
בתרבות ההודית לטבעות הרגל נודעת חשיבות תרבותית, אנרגטית ואפילו בריאותית, הרבה מעבר לפן האסתטי והאופנתי שבגללו טבעות הרגל הפכו להיות אקססורי נפוץ במערב.
בהודו ענידת טבעות הרגל (על האצבע השנייה, זאת שליד הבוהן הגדולה) היא אחד מהסמלים העיקריים של אישה נשואה. נשים נשואות לובשות סט של זוג טבעות תואמות, אחת על כל רגל.
הפעם הראשונה שאישה תענוד את טבעת רגל היא ביום חתונתה וברוב האזורים של הודו נהוג שהחתן הוא זה שישים אותן לרגליה בפעם הראשונה.
יש גם אזורים בהודו שבהם טבעת רגל אחת תיענד על ידי החתן והשנייה על ידי האח של הכלה. זה מסמל את האחריות והקרבה של האח הביולוגי אליה ובמקרה שחס וחלילה בעלה ימות, האח יהיה זה שיספק לה פרנסה והגנה.
בהינדי טבעות אלו נקראות Bichiya והמסורת של ענידתן היא עתיקה מאד והולכת אלפי שנים אחורה. כבר באפוס ה'ראמאיאנה' הן מוזכרות כאשר סיטה אישתו של ראמה אשר נחטפה על ידי השד ראוואנה במרכבתו המעופפת, השליכה לאדמה את טבעות האצבע שלה בכדי שראמה בעלה יוכל למצוא אותן ולדעת לאיזה כיוון היא נלקחת.
זהו גם אחד מ- 16 הקישוטים בהם כל כלה צריכה להתהדר בהם ביום חתונתה.
אלו נקראים 'סולה שרינגר' והם כוללים: בינדי על המצח, אבקת סינדור אדומה בשביל האמצע של השיער, איפור קג'ל בעיניים, עגילים באוזניים, נזם אף, שרשרת על הצוואר, שרשרת סביב המותניים, 'מאנג טיקה' מעין תכשיט של הראש, פרחים בשיער, ציורי חינה על היד, צמיד זרוע, צמיד יד, צמידים על הקרסוליים, טבעת על אצבעות הידיים, טבעות רגל על בהונות הרגליים ובושם.
נערות ונשים לפני חתונה, מאד נדיר שיענדו טבעת רגל ואם כבר, הן יענדו אותן על האצבע האמצעית או על זאת שעד יד הזרת ולעולם לא על האצבע השנייה.
בצורה מסורתית טבעות רגל יהיו בדרך כלל מכסף. יש גם טבעות ממתכות אחרות כמו נחושת או בראס, אך לעולם לא מזהב. הזהב מקושר לאלים ומסמל את אלת השפע והמזל לקשמי ובהודו לא נהוג לענוד זהב מתחת לקו המותן ובטח לא קרוב לרצפה, מתוך כבוד לאלים.
על הסיבות האנרגטיות והרפואיות לענידת טבעת רגל בתרבות ההודית
לפי האיורוודה, הרפואה ההודית העתיקה, ערוצי האנרגיה שנקראים 'נאדי' ועוברים לאורך הגוף מסתיימים בבהונות הרגליים ומשם הם מתחברים לאנרגיית האדמה. טבעות רגל אשר עשויות ממתכות שמוליכות אנרגיה באופן טבעי, עוזרות לספוג את האנרגיה מהאדמה ומטעינות את ערוצי האנרגיה בגוף באנרגיית חיים מקורקעת, מרעננת ומזינה.
כל אחת מהאצבעות מקושרת לערוץ עיצבי ספציפי ולאיברים מסויימים בגוף.
האצבע השנייה, זו שליד הבוהן הגדולה, נחשבת למקושרת לערוץ אנרגיה שעובר ברחם ואח"כ גם בלב.
ענידת הטבעת על אצבע זאת גורמת ללחץ עדין ומתמיד על הערוץ, מה שנחשב בעל סגולות להסדרת המחזור החודשי והקלת הכאבים שקשורים בו, לחיזוק הרחם והגברת החשק המיני והפוריות.
בזמן היריון החשיבות של טבעת הרגל מתעצמת אפילו עוד יותר והיא נחשבת כמגבירה ומאזנת את זרימת הדם לרחם ותומכת בגוף בהחזקת ההיריון.
בהודו ענידת טבעות הרגל (על האצבע השנייה, זאת שליד הבוהן הגדולה) היא אחד מהסמלים העיקריים של אישה נשואה. נשים נשואות לובשות סט של זוג טבעות תואמות, אחת על כל רגל.
הפעם הראשונה שאישה תענוד את טבעת רגל היא ביום חתונתה וברוב האזורים של הודו נהוג שהחתן הוא זה שישים אותן לרגליה בפעם הראשונה.
יש גם אזורים בהודו שבהם טבעת רגל אחת תיענד על ידי החתן והשנייה על ידי האח של הכלה. זה מסמל את האחריות והקרבה של האח הביולוגי אליה ובמקרה שחס וחלילה בעלה ימות, האח יהיה זה שיספק לה פרנסה והגנה.
בהינדי טבעות אלו נקראות Bichiya והמסורת של ענידתן היא עתיקה מאד והולכת אלפי שנים אחורה. כבר באפוס ה'ראמאיאנה' הן מוזכרות כאשר סיטה אישתו של ראמה אשר נחטפה על ידי השד ראוואנה במרכבתו המעופפת, השליכה לאדמה את טבעות האצבע שלה בכדי שראמה בעלה יוכל למצוא אותן ולדעת לאיזה כיוון היא נלקחת.
זהו גם אחד מ- 16 הקישוטים בהם כל כלה צריכה להתהדר בהם ביום חתונתה.
אלו נקראים 'סולה שרינגר' והם כוללים: בינדי על המצח, אבקת סינדור אדומה בשביל האמצע של השיער, איפור קג'ל בעיניים, עגילים באוזניים, נזם אף, שרשרת על הצוואר, שרשרת סביב המותניים, 'מאנג טיקה' מעין תכשיט של הראש, פרחים בשיער, ציורי חינה על היד, צמיד זרוע, צמיד יד, צמידים על הקרסוליים, טבעת על אצבעות הידיים, טבעות רגל על בהונות הרגליים ובושם.
נערות ונשים לפני חתונה, מאד נדיר שיענדו טבעת רגל ואם כבר, הן יענדו אותן על האצבע האמצעית או על זאת שעד יד הזרת ולעולם לא על האצבע השנייה.
בצורה מסורתית טבעות רגל יהיו בדרך כלל מכסף. יש גם טבעות ממתכות אחרות כמו נחושת או בראס, אך לעולם לא מזהב. הזהב מקושר לאלים ומסמל את אלת השפע והמזל לקשמי ובהודו לא נהוג לענוד זהב מתחת לקו המותן ובטח לא קרוב לרצפה, מתוך כבוד לאלים.
על הסיבות האנרגטיות והרפואיות לענידת טבעת רגל בתרבות ההודית
לפי האיורוודה, הרפואה ההודית העתיקה, ערוצי האנרגיה שנקראים 'נאדי' ועוברים לאורך הגוף מסתיימים בבהונות הרגליים ומשם הם מתחברים לאנרגיית האדמה. טבעות רגל אשר עשויות ממתכות שמוליכות אנרגיה באופן טבעי, עוזרות לספוג את האנרגיה מהאדמה ומטעינות את ערוצי האנרגיה בגוף באנרגיית חיים מקורקעת, מרעננת ומזינה.
כל אחת מהאצבעות מקושרת לערוץ עיצבי ספציפי ולאיברים מסויימים בגוף.
האצבע השנייה, זו שליד הבוהן הגדולה, נחשבת למקושרת לערוץ אנרגיה שעובר ברחם ואח"כ גם בלב.
ענידת הטבעת על אצבע זאת גורמת ללחץ עדין ומתמיד על הערוץ, מה שנחשב בעל סגולות להסדרת המחזור החודשי והקלת הכאבים שקשורים בו, לחיזוק הרחם והגברת החשק המיני והפוריות.
בזמן היריון החשיבות של טבעת הרגל מתעצמת אפילו עוד יותר והיא נחשבת כמגבירה ומאזנת את זרימת הדם לרחם ותומכת בגוף בהחזקת ההיריון.
.webp)
מה היא הסיבה שלך לענוד טבעת רגל ?
האם זה פשוט יפה בעינייך ואת רוצה במיוחד בקיץ לעטר את כפות רגלייך בתכשיט עדין, מיוחד ויפה ביותר ?
האם את רוצה לבדוק עבור עצמך אם הטבעת תסייע לך עם כאבי המחזור והחיבור לרחם ולאדמה?
כך או כך, את מוזמנת להתרשם ממבחר טבעות הרגל המהמם שלנו :
